מקומות ארוח

דירות נופש בישראל

בישראל המושג “דירות נופש” הופיע בתוכניות מתאר במקביל למלונאות ומשמעותו הייתה שנויה במחלוקת בין יזמים לארגוני הגנת הסביבה.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 נבנו בישראל לאורך חוף הים, פרויקטים של דירות נופש על קרקע שייעודה, על פי תמ”א 13 או על פי תוכניות מקומיות, הוא “אזור תיירות ונופש – שטח המיועד למלונות בדרגות שונות, אכסניות, בתי הבראה…”. פרויקטים אלו כללו את סול מרין בנהריה, פנינת הים בעכו, מגדלי חוף הכרמל בחיפה, כפר הים בגבעת אולגה, מלון כרמל בנתניה, מרינה הרצליה, “סי אנד סאן” בתל אביב ומרינה אשקלון. מבקר המדינה מצא שדירות אלו שימשו בפועל למגורים והביע דעתו שדבר זה אינו ראוי.

פרויקט מגורים נוסף שנבנה במסווה של דירת נופש

הוקם בשמורת עין חמד. באותו מקרה בית המשפט העליון הורה על פינוי הבתים והם נותרו כפילים לבנים בשטח.

לטענת היזמים, שקבלה אישור בוועדות תכנון שונות, דירות נופש הן דירות באזורים שאין בהם תשתיות תומכות, כמו תשתיות חינוך ובריאות או שהן דירות קטנות באופן שאינו נוח למגורים קבועים.

לעומת זאת, בית המשפט העליון קבע במספר מקרים

שהמושג דירת נופש משמעו דירת נופש לרווחת הציבור כולו, ככל שיחפוץ בכך, ועל כן סמכה ידה על הדרישה שהדירות תועמדנה להשכרה במשך תקופה העולה על שישה חודשים מדי שנה.

בשנת 2018 אישר בית המשפט העליון לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה

לחייב בעלי דירות נופש לנהל אותן דרך חברת ניהול, לאחר שניסיונות הוועדה להביא להשכרת הדירות לנופש, באמצעים אחרים, כשלו.

בניגוד להשכרת דירת מגורים הפטורה ממס בישראל, על מנת להקל על השוכרים, השכרת דירת נופש לתקופה קצרה חייבת במס ועל כן הוצאות רכישת הדירה ניתנת לקיזוז מתשלומי המס. רכישת דירת נופש אינה נחשבת כדירת מגורים לעניין תשלום מס רכישה וגם לא לעניין הפטור ממס שבח